a
d
b
 
 
אודותינו

כדי להגיע לאמונה.... (נעמי באב"ד 03-10-13)(2)
כדי להגיע לאמונה הדתות מחייבות אותך
להאמין או לקיים מצוות.
וכאשר אתה מחובר לרוח האלוהית
האמונה פשוט נובעת ממך
והיא טבעית חופשית ואמיתית
הוסף תגובה
אם אכן כך נעמי, (יעקב לבן 03-10-13)
מה עושים עם בתי הכנסת, ולהבדיל עם הכנסיות והמיסגדים, הופכים אותם למועדונים קהילתיים? או להיכלות וארמונות? היכן ימקמו את ספרי התורה, שנכתבו ביד בקולמוס סופרים, ספרים שלא יסולו בפז,ויקרים מאד לחילוניים ודתיים כאחד.
הוסף תגובה
ההיכל שאנחנו עומדים להקים אינו תחליף לבית כנסת, כנסיה, אשרם או מסגד אלא תוספת. והיא : מקום שבו אנחנו כולנו מרגישים ויודעים שאנחנו אחד.

בית הכנסת והכנסיה הם שלב בסולם ההתפתחות והם ימשיכו להתקיים בינתיים ....ועם כול הנזק שגרמו לאנושות גם הביאו לה ברכה.....ערכים ותרבות שאיני מזלזלת בה חלילה....אך תסכים אתי שמה שהביא לפירוד למלחמות נוראות לשואה ולפוגרומים ....אלה מלחמות הדת. הדת שאמורה הייתה לחבר גרמה לטרגדיה נוראה בעולם כולו ולעם היהודי ששליש ממנו נגדע כי היה יהודי.
הוסף תגובה

לא שאני חלילה מתכוונת לעזוב...אך רואה את המוות (נעמי באב"ד 30-09-13)(2)
זה לא שאני חלילה מתכוונת לעזוב בקרוב....

אך אני רואה את המוות כמנוחה והתחדשות

כמו שהגוף זקוק למנוחת הלילה
והאדמה לשנת שמיטה
כך גם הנשמה
עורגת לשמיטתה ומנוחתה
וכך אני רואה את ....המיתה.

המוות בעיני רוחי היא תקופת ההתחדשות
ההתמלאות, ההתחזקות וההתעצמות
מה שהנשמה לה כה זקוקה
כדי להמשיך לאחר מכן
לשגשג ולפרוח
ולהופיע שוב על בימת החיים
בכדור הארץ או בעולמות מקבילים
במלוא אונה יופייה ופריחתה
עד לפרק הבא במסעה הנצחי
הבא עליה לטובה ולברכה.

כי הנצח והאינסוף הרי שזורים
מגלי גלים של אדוות
של סיומים והתחלות
ועוד גלגלי סיומים והתחלות
ואין קץ לדורות
ואין סוף למסעות.

כך
אין מה לחשוש או לירוא מהמוות
יש לראותו כחופשה כיפית ובריאה
לתדלוק להחלמה ולהבראת
ה נ ש מ ה.
הוסף תגובה
ממש כך (רונית קרייצמן 01-10-13)
אהבתי את הרעיון שלך.
וגם, כשאין פחד מהמוות
אז, אין פחד מהחיים.
אפשר לחיות את החיים בכיף,
ולדעת שגם כאן, אנו בתקופת
התחדשות, התמלאות, התחזקות והתעצמות רוחנית,
להבראת הנשמה.




הוסף תגובה
הנשמה עובדת ופועלת כאן במרחבי כדור הארץ וגם בממדים אחרים. היא אינה יודעת מנוח. ולכן המיתה זו שנת השמיטה שלה. למנוחה והבראה.
הוסף תגובה

יהוה, מה יחסך לדת? (נעמי באב"ד 29-09-13)(4)
שאלה ליהוה.....בקשר לדת

נעמי

מה יחסך לדת, יהוה?

יהוה

עמדתי ידועה. כול זמן שמנשבת רוח דתית על פני כדור הארץ תתקשו אתם לאחוז באלוהות משותפת וליישם אותה במציאות חומרית.

כאשר תסכימו כי הדת מפנה את מקומה לרוח ולרוח אין פניות ואין אקסקלוסיביות, תדעו בתוככי לבכם כיצד לתרגם משמעות פילוסופית זו אל
מציאות חומרית.

פוליטיקה, מדיניות, אסטרטגיה והבנייה לאומית או בינלאומית הינם תוצרים ברורים של תפיסת עולם ולכן יכולה את להקיש מתשובתי.
הוסף תגובה
כל הפולחנים שהיו משוייכים לך במשך כל ההסטוריה ומה עם סממני הדת אשר נמצאים בימינו על ימין ועל שמאל?ובכלל, האם תוכל קצת לפרט.ץ
הוסף תגובה
אני נעמי כותבת לך חגיתי (נעמי באב"ד 29-09-13)
אני לא רצה אליו עם כול שאלה יש שאלות שאנחנו יכולות לענות לבד.
מה בדיוק את שואלת?
אנא פרטי שאלותייך.

ואגב,הפולחנים בעבר? את עצמך ראית איך נחרב בית המקדש כי הנביאים זעקו בין השאר: החפץ לה' בעולות ובזבחים?
וגם התפילות היום בשושנה....אם הבחנת יקרה....אלה תפילות מהלב ולא תפילות שמישהו כתב מלבו לפני 2000 שנה.
אם כי חלילה....אינני מזלזלת בתפילות כתובות כמה מהן מדהימות ביופיין ובעוצמתן גם בימינו אנו: כמו "אנא בכוח" "לכה דודי" מזמורי תהילים..ועוד ועוד..אלה נכתבו ברוח הקודש וליחן לא נס.
הוסף תגובה
הרוח והדת (רונית קרייצמן 01-10-13)
מקבלת בהבנה את תשובת יהוה.
לדעתי, יש להבדיל בין רוחניות לדת.
התורה והתפילות שניתנו ונכתבו הן נפלאות.
הן נאמרו, לדעתי, על מנת לחזק את ההתפתחות הרוחנית והקשר לאלוהים.

אך, קמו רבנים ואנשים יקרים למיניהם,
ופרשו את התורה לפי הבנתם, הרבה ממקום של פחד והפחדה.
אם לא נעשה ככה..... יקרה ככה......
הוסיפו עוד פסקי הלכה,
והמאמינים אומרים אמן!

שיסלחו לי, אבל אני חושבת, שזאת עבודת אלילים.
הקשבה החוצה,
במקום להקשיב לאל, לאלוהים שבנו, לדרך שלנו, לאמת שבתוכנו,
ומכאן, אני מבינה את תשובת יהוה,
שכול עוד מנשבת רוח דתית... תתקשו לאחוז באלוהות....


הוסף תגובה
אכן כך רונית. מסכימה (נעמי באב"ד 03-10-13)
ועוד יתרה מזו. גם אם הרבנים והכמרים והגורואים אינם משתלטים על נשמתו של האדם יש עוד פן חוסם בדת כמו "עיקרים" "דוגמות" שמחייבים אותך להאמין בהם כמו בנצרות למשל. שכדי להיות נוצרי אתה חייב להאמין בישוע. או באיסלאם אתה חייב להאמין במוחמד שהוא נביאו של אללה.
הרוח אינה מחייבת אותך להאמין.
כאשר אתה מחובר לרוח האמיתית.....אתה כבר מאמין.
הוסף תגובה

מפגש שושני של ראשי קבוצות אצל מירי (רותה 28-09-13)(1)
ברצוני להודות לנעמי שלנו ולכל מי שהשתתף במפגש המיוחד של ראשי הקבוצות +++שמענו תוכנית כבר יותר מפורטת על הגן וההיכל..דיברנו על החלוקה לצוותי עבודה ...הקשבנו לציפורה ויהודה אלפרין המרתקים כתמיד...קבלנו הסבר על ציוריה ופסליה ודרך עבודתה המרתקת של מריתה המקסימה ובעיקר התנסנו בשליחת תדרים קולים שהיבקיעו דרך שבעת הרקיעים.. ו.כל זאת באוירה נעימה בביתה המואר הפתוח והמזמין כתמיד של מירי אסט האחת והיחידה...שבוע -טוב לכם שושנים יקרים המשיכו להאיר ולהאשיר...רותה
הוסף תגובה

המפגש לדעתי הצטיין בכך שגם נוצרה אנרגיה מאוד רכה ומיוחדת.....שכמו שדפנה קורן אמרה: אני מרגישה שאני מחייכת כול הזמן.....הייתה פתיחות מאוד מכילה ומקבלת וכל משתתף שהיה במפגש תרם תרומה שאי אפשר בכלל להגדירה במלים....אולי אומר שיחד יצרנו השראה? שיצרנו אכן משהו יחד שלא יכול היה להיווצר אם אחד האנשים לא היה נוכח?..

גם נתקבלו כמה החלטות חשובות לדעתי. האחת שבסוף השנה העברית בספטמבר יום ששי שהיא פרשת ניצבים נערוך כנס של כול תנועות האור כדי באמת להוכיח שאנחנו יכולים לפעול יחד ולשתף פעולה וליצור את הרטט המשותף לכול האדם. רטט שעשוי להשפיע על השדה המגנטי המקיף את כולנו. ולבנות את הרטט הזה משנה לשנה. וההחלטה השנייה היא ליצור צוותים שיפעלו יחד להקמת הגן ההיכל ומשכנות היצירה. בהמשך נפרט את שמות הועדות ומאוד נשמח אם גם אתם שושנים יקרים תצטרפו למעגלי היצירה, למעגלי הצוותים. וההחלטה השלישית שנקיים את המפגש הבא ב-25 לדצמבר בביתה של אילת מטלוס בישוב מגשימים. ובינתיים נמשיך בקשר המיילים כדי לקיים את ענייננו. אני מאוד מודה לכול הבאים ושולחת אחולי החלמה למי שלא יכלו להגיע. חסרתם לנו עד מאוד! ותודתי שוב למירי המקסימה פתחה את ליבה וביתה באהבה מאירה. שבוע נפלא לכולנו.

הוסף תגובה

"חנוכת בית" בשילוב "מפגש האורליה" בעמק הירדן (טובה קמלמן 27-09-13)(2)
במגורי החדש בקיבוץ האון.
לכל חבריי היקרים הפרטים וההזמנה תמצאו בפורם מהנעשה בקבוצות
אז להתראות.
הוסף תגובה
The dance of ljght - מידע על מקור הריקוד (עופרה בן שטרית 27-09-13)
ריקוד האור
The Dance of the Light

מקור הריקוד ומשמעותו

ריקוד האור הינו ריקוד עתיק בן אלפי שנים שמקורו באטלנטיס. שמעתי עליו משאנטל ניקול, חברה אמריקאית שלי שגרה ביוטה, ארה"ב. לפני מספר שנים שאנטל ניקול הגיעה במיוחד לבלגיה כדי ללמד את ריקוד האור. הריקוד נמסר לשאנטל ניקול
באמצעות מלאכי הריפוי של אטלנטיס ומועצת האור הפליאדית.
The healing Atlantian Angels & The Plaiadian Council of Light
אכן בזמן הזה, אנרגיות האור של הפליאדות נוכחות וקרובות מאוד אלינו ואל הפלנטה שלנו, והן מסייעות לנו לנוע אל עבר מימדים חדשים של אהבה, אור ושמחה. הם מלמדים אותנו כיצד לחיות מתוך תודעת הלב.

במהלך ההופעה אנו נשתמש בקריסטלים, שמנים אתריים, סמלים קדמונים ותנועות מיוחדות שיעזרו לפתוח את אנרגיית אור הלב שלכם. אנו מתחילים ממרכז המעגל ויוצרים ספירלה של אנרגיה, אותה נכוון ונוליך אל עבר הלב שלכם. מפגש וחיבור עם הרטטים הגבוהים של אנרגיה זו, יעזרו לכם לאחר מכן להמשיך בנתיב החיים שלכם, ואתם תשאבו כוח ואנרגיה לשחרורו של העצמי המאיר שלכם.

חוויית ריקוד האור תהיה שונה אצל כל אחד ואחד מכם. חלק מכם יחושו את האנרגיה של הריקוד, אחרים יחוו אותה כרגע של מנוחה ושלווה, אך דעו לכם כי אנרגיה זו תמשיך לעבוד, ולעיתים קרובות רק לאחר זמן רב, אתם תבינו את ההשפעה האמיתית שהייתה לריקוד האור עליכם.

מהלך הריקוד

הריקוד נמשך כשעה. אנו רוקדים עם מוטות קריסטל סלנייט. הסלנייט הינו קריסטל עוצמתי מאוד וטהור ביותר. הוא פותח ומשחרר אנרגיות תקועות, ובכך מסייע לנו להתמיר רגשות. הסלנייט מעניק רוגע, שלווה, והגנה. זוהי אבן הזמנים החדשים המחברת אותנו למימדים החדשים של אהבה ואור.

בסיום הריקוד אנו מניחים את מוטות הסלנייט במרכז המעגל, ואלה מביניכם המעוניינים, מוזמנים לעמוד בתוך מעגל הסלנייט ולחוש האם זה מועיל ועוזר לכם באופן אישי.
יתכן שהקריסטלים כבר עבדו עליכם מספיק, ויתכן שתחושו דברים חדשים.

במהלך הריקוד תקבלו מאיתנו סרט צבעוני ואבן, שישמשו כסמל וכמזכרת למפגש עימנו. הם יכולים אף לסייע לכם לעגן את צעד האור הזה בחיי היומיום שלכם.
ילדים שצריכים לנוע ולזוז, חופשיים לעזוב את המעגל בזמן הריקוד, ולשחק בגינה.

טפטוף של שמנים אתריים

במהלך הריקוד אנו מתכוונים לטפטף על כל אחד מכם כמה טיפות של שמנים אתריים.
זה יסייע לכם להתקרקע ולעגן את עצמכם, למצוא שלווה ושמחה, ולפתוח עצמכם אל האנרגיה של הריקוד. הישארו יושבים. אנו נגיע אליכם.

נרות וכוונות

חושו האם יש משהו שאתם מעוניינים לשחרר במודע משהו במהלך הריקוד: סיטואציה כלשהי, רגש, או אנרגיה שמונעת מכם לנוע קדימה. יתכן ויש לכם משאלה יקרה, או שאולי אתם רוצים להעניק את אנרגיית האור הזאת למישהו שאינו נוכח בריקוד. אתם מוזמנים לכתוב את כל הכוונות שלכם ולהניח אותן סביב המעגל, מתחת לנר קטן המכוון לכיוון צפון, מזרח, דרום או מערב. כל אחד מארבעת הכיוונים מסומן על ידי אבן. ניירות כתיבה ונרות נמצאים לשרותכם על שולחן קטן. בתום הריקוד, מישהו מאתנו יאסוף את הפתקים שלכם ויטמין אותם באדמה.

הכנות לקראת הריקוד

אנו מכינים את עצמנו עתה לקראת הריקוד. זה ייקח לנו בערך כ – 10 דקות, בזמן הזה נצלו את ההזדמנות ללכת לשירותים או להתכבד בשתייה. יש מים על השולחן. האם תוכלו בבקשה לשוב אל המעגל כשהמוסיקה תתחיל לנגן ? זהו האות לכך שאנו כבר חוזרים ושהריקוד עומד להתחיל.

כיצד הגיע אלינו ריקוד האור

למדנו את הריקוד משאנטל ניקול, לפני שנה היא הגיעה לבלגיה מיוטה, ארה"ב יחד עם חבריה כדי להביא לנו בחזרה את ריקוד האור מאטלנטיס. עתה אספר לכם כיצד הגיע הריקוד הזה אל שאנטל ניקול וממי למדה אותו. אתם חופשיים לקבל את הסיפור הזה כפי שהוא מסופר, או שתבחרו להתייחס אליו כאגדה, בכל מקרה, נסו לספוג את האנרגיה העמוקה יותר שלו אל תוך לבכם.

כבר בילדותה, שאנטל ניקול תקשרה באופן ספונטני עם ישויות אנרגטיות שהיו סביבה.
על מנת לפשט את הסיפור, אני אדבר על "מלאכים" במקום על "ישויות אנרגטיות מהמימדים שמסביבנו". למרות שתקשרה עימם, שאנטל סירבה להקשיב לקולות ולמסרים הללו. במהלך התקופה הזאת היא התעוורה ולמרות עיוורונה, הצליחה להשלים את לימודיה במדעי החיים. כשהחלה להקשיב מחדש לקולות ההם, שבה אליה אט, אט, ראייתה והיא חזרה לראות.

היום, כל הערוצים של הראייה והתפישה העל-חושית שלה הינם פתוחים: תפישה על- חושית, ראייה ושמיעה על- חושית, היא מסוגלת לשמוע את המסרים המגיעים מהמלאכים שמדברים עימה בחופשיות 24 שעות ביממה, ואף לראות ולחוות את כל הדברים בתמונות. שאנטל רואה ומתקשרת עם המלאכים בפול אודיו ויז'ואל. מזה כמה שנים, שאנטל ניקול משתמשת במתנה זו כדי לעזור לאנשים רבים בנתיב החיים שלהם.

ברגע מסוים בחיים, שאנטל ניקול הייתה כה מותשת עד שהייתה מוכנה לוותר על כל הפעילות הזאת, ולוותר גם על עבודתה במעבדה. היא אמרה בפירוש למלאכים: אם לא תעזרו ל לשמור על האנרגיה שלי טהורה וזורחת, אני פורשת !

לילה אחד היא התעוררה על ידי קול שביקש ממנה לגשת אל המשרד שלה. השעה הייתה 3:00 לפנות בוקר. שאנטל ידעה שהם מאוד רוצים לדבר איתה, אז היא קמה ממיטתה למרות אי החשק שחשה. מדוע באמצע הלילה? היא לא הבינה מדוע הם דיברו על המשרד שלה, מפני שלא היה לה משרד, אך היא חשבה לעצמה שהם בודאי מתכונים למקום שבו נמצא המחשב שלה. כשהגיעה לשם, ראתה קבוצת מלאכים שהמתינה לה שם. הם היו יפיפיים, לבשו גלימות ארוכות, היו בעלי שיער בלונדיני ארוך, היה להם קריסטל למוריאני על המצח, והם אחזו בידיהם מוטות מקריסטל הסלנייט.

הם הציגו עצמם בפניה כמלאכי הריפוי של אטלנטיס וביקשו שתעצום את עיניה. מה שראתה היה עוצר נשימה ביופיו: הם רקדו לכבודה, וכשהביטה בצורות האור היפיפיות שהם יצרו, היא החלה בהדרגה לחוש יותר ויותר טוב. חצי שעה אחרי כן היא שכבה שוב במיטתה. אותו אירוע חזר על עצמו שוב ושוב במשך לילות רבים נוספים, ובכל פעם היא חשה שהיא מקבלת עוד ועוד אנרגיה. דבר זה נמשך כשלושה שבועות לערך. לבסוף הם אמרו לה: " ועכשיו את תביאי את ריקוד האור". בהתחלה זה נשמע לה תמוה ולא מובן, אך התמיכה לה זכתה משלושת חברותיה, היא החלה לכתוב את תבנית הריקוד. זה לקח לה שלושה שבועות.

ושוב היא נקראה על ידי המלאכים של אטלנטיס למשרדה, כשנכנסה- החדר התמלא בישויות בעלי עור בצבע סגול בהיר, ושיער צבעוני ארוך. הם נראו שונים לגמרי מאיתנו. הם הציגו את עצמם כמועצת האור הפליאדית, לומר שהם מהפליאדות. הם הקרינו חום ואנרגיה יפיפייה. הם לימדו אותה כיצד לאזן את האנרגיה שלה ואת הצ'אקרות שלה באמצעות מוטות הסלנייט. עוד נאמר לה שריקוד האור בוצע בפעם האחרונה לפני אלפי שנים באטלנטיס, ממש לפני שנחרבה ושקעה במצולות.
כל הידע מאטלנטיס ניצל ונשמר אז לתוך קריסטלים גדולים ועצומים והופקד בתוך אימא אדמה במקומות שונים בעולם. אחד מהמקומות הללו הוא מדינת יוטה, בארה"ב, ומקום נוסף הוא בלגיה. כשאנו מבצעים את "ריקוד האור", אותם קריסטלים גדולים ועצומים מופעלים, ואנו מביאים אור ואנרגיה לעולם, וללבבות האנשים.
באוקטובר 2007 ריקוד האור בוצע בפעם הראשונה ביוטה, ארה"ב, ובבלגיה בשנת 2008.

בואו לראות את ריקוד האור ואפשרו לשמחה לזרוח על פני האדמה ובלבכם

ריקוד האור הינו ריקוד עתיק מאוד, עוצמתי ויפיפה, הנוגע עמוקות בכל מי שקשור עימו. הריקוד פותח את ליבנו אל תדרי האור הגבוהים יותר, ועוזר לנו להקרין יותר אור. שמחה ואור. אנו מבצעים את ריקוד האור פעמיים בשנה: בתקופת יום השוויון האביבי וביום השוויון הסתווי. המשתתפים יושבים במעגל, ואנו רוקדים סביבם וסביב המעגל. בעזרתם של קריסטלים, שמנים אתריים, ריקוד ותנועה, אנו מחברים כל אחד ואחד לאור, ולאנרגיית הריפוי הקיימת בכל אחד מאיתנו וביקום כולו.







הוסף תגובה
רקוד האור מגיע ראשונה לישראל (עופרה בן שטרית 27-09-13)
ריקוד האור
The Dance of the Light

לראשונה ריקוד האור מגיע לישראל: שאנטל ג'והנסון מגיעה עם קבוצת עובדי האור שלה מיוטה, ארה"ב

ריקוד האור הינו ריקוד עתיק בן אלפי שנים שמקורו באטלנטיס. הריקוד נמסר
לחברתי שאנטל ניקול ג'והנסון באמצעות מלאכי הריפוי של אטלנטיס ומועצת האור
של הפלאידות, הם סיפרו לה כי ריקוד האור בוצע בפעם האחרונה לפני אלפי שנים באטלנטיס, ממש לפני שנחרבה ושקעה במצולות. כל הידע מאטלנטיס ניצל ונשמר אז בתוך קריסטלים גדולים ועצומים, והופקד בתוך אימא אדמה במקומות שונים בעולם. אחד מהמקומות הללו הוא מדינת יוטה, שבארה"ב, ומקום נוסף הוא בלגיה. כשאנו רוקדים את "ריקוד האור", אותם קריסטלים גדולים ועצומים מופעלים, ואנו מביאים אור ואנרגיה לעולם וללבבות האנשים. ריקוד האור נמשך כשעה כשבמהלכו הרקדניות הלבושות לבן, משתמשות בקריסטלים, בשמנים אתריים, בסמלים קדמונים, ובתנועות מיוחדות שיעזרו לפתוח את אנרגיית אור הלב שלכם. מפגש וחיבור עם הרטטים הגבוהים של אנרגיה זו, יעזרו לכם לאחר מכן להמשיך בנתיב החיים שלכם, ואתם תשאבו כוח ואנרגיה לשחרורו של העצמי המאיר שלכם. ריקוד האור הינו ריקוד עתיק מאוד, עוצמתי ויפיפה, הנוגע עמוקות בכל מי שקשור עימו. הריקוד פותח את ליבנו אל תדרי האור הגבוהים יותר, ועוזר לנו להקרין יותר שמחה ואור. ריקוד האור נרקד לראשונה באוקטובר 2007 ביוטה, ארה"ב, בה מתגוררת שאנטל ג'והנסון, ולאחר מכן בשנת 2008 גם בבלגיה. הריקוד מבוצע פעמיים בשנה: ביום השוויון האביבי וביום השוויון הסתווי. באמצעות הריקוד, אנו מחברים כל אחד ואחד לאור ולאנרגיית הריפוי הקיימת בכל אחד מאיתנו, וביקום כולו.

אנו מזמינים אתכם לבוא ולחוות את ריקוד האור. ילדים בכל הגילים מוזמנים תמיד מכל הלב. בואו להפעיל את תדרי האור הגבוהים ועזרו
לשמחה לזרוח שוב על פני האדמה, ובלבכם.

שלוש הופעות בלבד בישראל לוח הזמנים:

בבית של אליהו הולי במבשרת ציון, (הקסטל) רחוב הגפן 36 – טלפון: 02-6416776
תאריך: יום ראשון, 27.10.13 בשעה 21:00 – 19:00





הוסף תגובה

כישלון = הצלחה (רונית קרייצמן 26-09-13)(2)
בעקבות דבריה של חגית "אין כישלונות יש רק תוצאות",
הוצאתי מהמגירה כתבה ששמרתי מהעיתון לפני כמה שנים, שנקראה
ראשון באושר/ איריס ברנע
כישלון = הצלחה

"הלוואי ונדע להתייחס לכישלון ולהצלחה באותה שלוות נפש: לא ליפול ולשקוע עם הכישלון, ולא להתהדר ולעופף עם ההצלחה.

כישלון והצלחה היינו הך הם. שניהם מן השטן, יוצאי חלצי האגו.
מאחורי כל כישלון והצלחה אורב אגו חסר סיפוק המכור לדעת הציבור ("מה יגידו עליי") ולמצבי רוח משתנים בהתאם.
כישלון יכול לנגוס בנו ולהכאיב ללא רחם: הבוס נזף בי, לא קיבלתי תפקיד מיוחל, העובדים שמים עליי פס, התעלמו ממני, לא הזמינו אותי לאירוע, לא הודו לי, האשימו אותי, ביקרו אותי - עולם אכזר ומנוכר.
הצלחה, לעומת זאת מרוממת אותנו ומזקיפה את החזה, כדי שנרגיש חזק את המכה כשניפול וניכשל שוב: אני מפורסמת, כולם מזמינים אותי, העלו לי את השכר, קיבלתי תעודת הוקרה, 100 בבחינה, מחזרים אחרי, מחמיאים, מוחאים כפיים, כולם אוהבים,
כשברקע מזמזם לו הפחד שעוד מעט הכל יחלוף, ומי ערב לי שמחר אשאר עם אותה ההצלחה.
המבחנים מוגשים לנו יום יום, שעה שעה, על מגש של כסף: האם להמשיך לרדוף אחר ההצלחה, או לרחם על עצמנו בבוא הכישלון והאכזבה.
הפתרון פשוט עד כדי כאב. לשאת תפילה שעיקרה בקשה מאלוהים שייקח מאיתנו את הרחמים העצמיים, או לחילופין, את היהירות והשאננות.
בחרתי הפעם בתפילה מתוך הספר "הנשק העדין", המבוסס על תורתו הנצחית של רבי נחמן מברסלב:
"אל יקר מלא לבי בחכמה עילאית, בעזרתה בראת אותי, עזרני להשכיל כי חולשותיי הן למעשה חישוליי, מגבלותיי מציבות גבולות חדשים לפניי, וכישלונותיי המה מורי הדרך להצלחתי".

כשנדע להתייחס לכישלון ולהצלחה באותו היחס, נדע שאנו במקום הנכון. לא ליפול ולשקוע עם הכישלון, ולא להתהדר ולעופף עם ההצלחה.
ברגע שנלמד להתייחס לחול כמו לזהב,
למביישנו כמו למהללינו,
ברגע שנתייחס בשוויון נפש לכל מה שקורה סביבנו ונתייחס רק לאלוהי שבנו,
נרגיש יציבים, נקיים ושלווים."




הזכיר לי את המילים מהתקשור:
החוכמה ללמוד לשלוט על האגו דרך המודעות.
ככל שתצמדי למודעות יותר ויותר, הקול של האגו ילך ויחלש. זו האומנות.


חג שמח לכולכם.











הוסף תגובה
או אולי אפתח ואומר שאמת חשובה טמונה בדברים שכתבה איריס ברנע. ונכון שהצלחה וכישלון הם מקליפות האגו

אך אני מציעה דרך אחרת להתבונן על סיפור:הצלחה -כישלון
דרך אחרת שאינה גזורה מתוך ממד הנגודים אלא נתיב חיים שבו רואים את הלמידה שלנו כתהליך.

אין רע בהצלחה.
ואין רע בכישלון.
השאלה איך מתבוננים במתרחש.

ונתחיל באותו תינוק שמנסה לעמוד על רגליו ונופל מנסה ללכת ומועד. ואפשר לאמר שלמזלו הגדול של התינוק הוא עדין לא למד בבית הספר ולא "דחסו" לו לראש את הציון נכשל. ועד כמה הוא אינו מוצלח.
והוא.... בדרך הטבעית ביותר נופל וקם נופל וקם ולבסוף עומד על רגליו והולך.
ושום "כישלון" לא נדבק אליו. והוא שמח וטוב לב.

ואמו הנבונה לא עומדת עם תעודת ציונים ובכל פעם שהוא צונח על הרצפה היא אינה יורה לעברו: נכשלת.

אך מה עשתה החברה שלנו? מה עשתה מערכת החינוך? החדירה רעל וארס לדמנו עם הציונים של נכשל ועובר. עם הצלחה וכישלון. פשוט הזריקו לדם הבריא שלנו רעה חולה.

ונחזור שוב לילד הרך שמתחיל סוף סוף ללכת ולא נופל עוד. האם אינו שמח בחלקו? האם אינו מרוצה שמאמציו נשאו פרי? לא מגיעות לו מחיאות כפיים? ואני בטוחה שבדיאלוג שלו עם עצמו כאשר נפל כל הזמן הוא לא צעק לעצמו: וואו איזה כישלון אני. זה נראה לו לגמרי טבעי שמנסים פעמים רבות עד שמצליחים.

האם לא ארצה לראות שבונה כנורות ופסנתרים אחרי כמה ניסיונות של "טיוטה" סוף סוף ישמח בפרי יצירתו?
ואותו חקלאי שמנסה לייצר זן משובח של ענבים ולא עולה בידו ולבסוף מצליח למה שלא ישמח? מדוע שלא יאמר לעצמו: הנה הפעם הצלחתי?

הבעיה היא לא בהצלחה הבעיה היא באיך אני מתבוננת בטיוטות הפחות מוצלחות שלי? האם אני רואה אותן ככשלון או כתהליך למידה? האם אני רואה אותן כמסע של ניסוי וטעיה או: "אוי ואבוי, מה שהוא נורא עשיתי" והאם אני רואה זאת כשלב בצמיחה מבורך שיוליך אותי בסופו של דבר למטרה או שאני סתם אפס לא מוצלח?

הייתי מבקשת להציע מבט שונה בהסתכלות על החיים....לא מתוך דואליות....לא מתוך זה או זה ......אלא זווית ראייה הרואה את החיים כתהליך רצוף של התנסות וצמיחה.
ואחרי שנים של מאמץ והשתדלות כאשר הנחישות וההתמדה נושאות פרי....מותר גם לברך על ההצלחה.
אך זו דעתי הצנועה ואפשר שלא להסכים לה.


הוסף תגובה
נעמי אהובה.
לדעתי, שתיכן אומרות את אותו הדבר
אין רע בהצלחה
אין רע בכישלון.

מתוך הבנתי, ומה שאיריס ברנע רצתה לומר, בדיוק כמו ההתייחסות שלך,
שבתהליך החיים בזמן התנסות של כישלון או אי הצלחה, לא לשקוע לאכזבה,
לא ליפול לפחדים או לתגובות של החברה והסביבה.

אותו הדבר, בזמן הצלחה, לא להתהדר ולהיסחף לגאווה,
ההבנה, שהכוחות שאנו מגלמים זורמים מהאני העליון, מאלוהים,
ולכן עלינו לבוא מתוך ענווה והודיה.
ובהחלט, מסכימה אתך, לברך על ההצלחה,
וכך לא ניפול, חלילה, לגאווה שהיא מן השטן, יוצאי חלצי האגו.
בהחלט לשמוח, אך לא להיסחף ליהירות,
וכשקהל מוחא כפיים, לדעת שהוא מוחא לאלוהים שבתוכנו.
הוסף תגובה

שמחת תורה אור- בורא-בריאה- נברא: (אנטוניה וארנון 25-09-13)(0)
שמחת תורה אור- בורא-בריאה- נברא:

פעמוני הלב נשמעים בצלילי זהב
מוזיקת השחר העולה מבליחה
עת לקבל תו-הר בשמחה
לנגן, לשיר הוי"ה מפסגתו למרגלותיו
להווה נהיר עם בוא הסתיו

ובשמחתך אהובה מקיפה שבעה
את הנכנסים לפנימיות היכלותם
להלך בגן קדם
למצוא הווייתך כקסם
נס הבריאה אהבה מריעה
נפרשת תודעת בורא-נברא על יריעה
וליבתי בך יהוה אלוהים זרועה

קול עולה מן המדבר
במעגליות סגולה זהובה
בוקע צעיף הרקיע
אופק נשמתי עליי מפציע
בשמחה קורנת לכל תבל
כולנו אחים בעולמות הפנים
שופר מהדהד בעומקי החוויה
ממזג בחובו דמעה ושחוק
ורבא עמדי והנני עטוף
באהבתך כצוף מתוק
שמחה-שלום-אהבה-מאודי
שושן אדום מפיץ ריחו
בתיקון רסיסים בהקפה שביעית
אדם וחוה סוגים בצחור השושנים
הבחינו אהובים, לשער גן עדן הננו נכנסים
כתר-חכמה-בינה-תפארת-מלכות
השלימו המעלות
ואנו בכתר עטרות
יהי האור עמכם אהובים
אשר א"ת ל"ב-י' ממלאים

אמן
הללויה הללויה הללויה

חג פורה בשמחה
שיהדהד מליבנו לכול הממלכה
הבא ונחוש בהילולה
עם מלך הכבוד בתהילה
אמן

©כל הזכויות שמורות לאנטוניה וארנון סלנייט

הוסף תגובה

לקראת המפגש הקרוב של האקדמיה. (יעקב לבן 25-09-13)(5)
עלה במחשבתי שנלמד את מילות השיר אלוהים שלי רציתי שתדע......שאותו כתב והלחין עוזי חיטמן המנוח. לדעתי הדבר יוסיף גיוון, וטעם טוב לנושא הנדון.באהבה יעקב לבן.
הוסף תגובה
אנחנו.
אלוהים שלי ואני שלו.
עוד?
אני במערכת יחסים עם אלוהים והוא במערכת יחסים אתי.
מערכת היחסים הזו לא תמיד ברורה לי או לא!
חג שמח!
הוסף תגובה
ולנצח על השירה
אני מאמינה שכולם מכירים את השיר, ואם תביא את המלים יוכלו גם להתעלות מעל הלה לה לה. מה דעתך? לא צריך ללמד. אפשר פשוט....לשיר!
הוסף תגובה
ושאלה לי אליך חגיתי.... (נעמי באב"ד 25-09-13)
את גם ביחסים עם צביקה....והכול כבר ברור ופתור?
הוסף תגובה
בהירות עם האלוהים. ממש לא!
הכל בהתהוות...
זה אפילו מוצא חן בעיני שהכל ככה, לא מוגדר.ומתהווה. לי אין בכלל בעייה עם זה
וזה משעשע אותי.
צביקה לא קשור לעניין הזה, הוא מסיפור אחר!
הוסף תגובה
תארי לעצמך שהאל הוא בן מיליארדי מיליארדי עידנים ואנחנו רק מיליוני ומיליוני שנים כנשמות....והוא עם כול נסיון הבריאה שלו ואנחנו עדין מבחינתו "בני ינקותא" ואנחנו מנהלים שיח וקשר....זה לא פשוט.....ואם אנחנו כבני אדם שפחות או יותר ממש בגובה הראש והעיניים לא מצליחים.....מה יגידו אזובי הקיר?
הוסף תגובה

קראתי ש (חגית 24-09-13)(3)
ואם למשל התוצאות אינן נראות יעילות או מוצלחות,אפשר וכדאי לתכנן ולעשות משהו אחר שיביא תוצאות יותר הולמות ומתאימות.
פשוט מאד וחסר האשמה עצמית ושפיטה מכל סוג שהוא.
בעיני זה מוצא חן!
הוסף תגובה
ושאלו פעם אדם אחד איך אתה מגדיר הצלחה? הרי אתה אדם מוצלח ....והוא אמר: ולא ספרתם גם את אי ההצלחות שלי? הן עצומות.
הוסף תגובה
אהבתי מאד (חגית 25-09-13)

אדמת קודש: (אנטוניה וארנון 24-09-13)(2)
אדמה קדושה:

אהובתי הברה מכורתי ארץ
נשום נשמתי פעימת ליבתך
הבוקעת ממעמקים
ממצולות נהרות האש
במיזוגי עם יסודותיך הזורמים
עליתי באהבת אין קץ לבוראי
ואחזור מהיכל בריאה עם נסך רימונים
להשקותך אדמתי נשיקת אהבים
אשק לך בשפתיי
אדעך בכפות ידיי ורגליי
אחוש הלמותיך
כה מוכרים וזכים
וכמיהתם למיזוגנו
אשר נוצר בברית העולמות
ומכילה הנך תשורה ש"י
מ-לכות ש-לום י-הוה ח-כמה
הנה הנני עומד, נושם, פועם וצומח
ואת את ליבך פותחת
ממבואות הכדור לכנפותיו, מעגליו
סיפורי היקום בזה הכוכב
רשתות אמת נחצבות מרוח לחומר
מרידיאני ארץ מתמלאים בזיו ואורה
ריפוי גבישי מור לאמור יה הויה
הללי אדמה הללי נשמתי הללויה
מודה אני לך אלומת אדמתי
יהי אור פנים מאיר אהבת הפנים

אמן יהי אור ברצון

©כל הזכויות שמורות לאנטוניה וארנון סלנייט

הוסף תגובה
וזו הגדולה שבארץ שהרוח מותמרת לחומר והחומר יוקד באור יקרות
אשרי הרואים!!!
הוסף תגובה
תודה נעמי אהובה ויקרה (אנטוניה וארנון 25-09-13)
על המשוב וההדהוד הלבבי חג שמח מאיר פנים וזורח מהלב לכל תבל אמן
הוסף תגובה